<h1>או"ז הלכ' אבלות סימן תכ"ח</h1>
<h2>דף כ:</h2>
אלו שמתאבלין עליהם אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו ואחיו מאמו ואחותו הבתולה מאמו ואחותו נשוא' מאביו ומאמו ומאביו שלא מאמו אבל אחותו נשואה מאמו שלא מאביו אינו מתאבל עליה ומתאבל על בן בנו ובן אחיו ואבי אביו ואבי אמו ואינו מתאבל על אחי אביו ולא על בן אחיו מאמו ולא על בן אחותו מאמו. וזה שאמרנו שמתאבל על בן בנו ובן אחיו ואבי אביו ואבי אמו היינו דוקא כשהוא עמהם בביתם אבל כשיוצא לחוץ אינו מתאבל וראיה לדבר דת"ר כל האמור בפרשת כהנים כהן מיטמא להם אבל מתאבל עליהן אלו הן אביו ואמו בנו ובתו ואחיו ואחותו ואשתו הוסיפו עליה' אחיו ואחותו הבתול' מאמו ואחותו נשואה [בגמ' וברי"ף הגי' בין מאביו בין מאמו ועיין במרדכי] מאביו. וכשם שמתאבל עליה' כך מתאבל על שניים שלהם דר"ע פרש"י שניים בן בנו בן אחיו אבי אביו ואבי אמו ואחי אביו לא הוי שני רשב"א אומר אינו מתאבל על השניים כולן אלא על אבי אביו ועל בן בנו בלבד וחכ"א כל שמתאבל עליו מתאבל עמו פירש"י כל שהוא מתאבל עליו אם הוא מת כגון אביו ואחיו אם מת לאביו מת או לאחיו מתאבל הוא עמהם וכגון דאתי ההוא מת מקורבה דידיה עכ"ל ונראה בעיני אני המחבר דמ"ש וכגון דאתא ההוא מת מקורבה דידיה היינו למעוטי שאם מת מת לאחיו מאמו או לאחותו מאמו שאינו מתאבל עמהם דאז לאו קורבה דידיה היא דלבית אביהם כתיב ומיהו בן בתו איני יודע מי מיקריא קורבה דידיה שהרי הבנים מתיחסים אחר האב. ופרכי' חכמים היינו תנא קמא ושנינן איכא בינייהו עמו יושב בבית אבל יושב בחוץ לא ופירש רש"י ז"ל לרבנן בתראי אין נוהג אבילות אלא בשעה שהוא נכנס לבית אחיו האבל וכשיוצא משם אין אבילות מוטלת עליו עכ"ל הלכך בהך פליגי ת"ק סבר דעל כל שנים שהוסיפו אפי' כשיוצא מן הבית אבילות מוטלת עליו ורבנן בתראי סברי דווקא כשנכנס לבית אז אבילות מוטלת עליו אבל כשיוצא מן הבית אין אבילות מוטלת עליו ופר"ח דקיי"ל כחכמים וה"נ מסתבר' דקיי"ל הלכה כדברי המקל באבל הלכך אין הלכה כר' עקיבה דמחמיר מיהו קצת תימה דאמאי אין הלכה כרשב"א דמיקל מכלהו. וכן פסק באלפס כחכמים. ולענין אשתו קיי"ל שאינו נוהג עמה אבילות אלא על אביה ואמה בלבד ודווקא עמה בבית אבל כשיוצא מן הבית לא ודוקא על אביה ואמה אבל על אחיה ואחותה או בנה ובתה מאיש אחר אפילו בפניה אינו נוהג. ובתשובות מ"כ הורה רבי שמואל בר רבי' יהודה הכהן משום אביו לישב באבילות לבני בנים כשנפטר זקנם אבל זקן לא ישב לבני בנים שהן חייבים בכבודו וזה טעמו תחת אבותיך יהיו בניך וחביריו משיבים ההיא בברכה כתיב. ועוד מטעם אחר דגרסי' כל המתאבלים עליו מתאבל עמהם ואביהם של נכדים מתאבלים יתאבלו נכדים עם אביהם על זקינם ומשיבים לו חביריו אין הלכה כן במועד קטן. וגם אביו רבי' ר' יהודה הכהן רצה להושיב את ר' משלם על זקינו ר' איתיאל באבילות ולא הניחו ר' אלעזר הגדול נפשו עדן ושאר חכמים ור' שמואל בן רבי' ר' דוד הלוי נ"ע כמו כן לא הניחו להתאבל לבני בנים על זקינם עכ"ל התשובות. וכן הלכה למעשה שאין מתאבלי' בני בנים על זקינם אלא דוקא לפני אביהם משום כבוד אביהם אבל כשאין אביהם מתאבל גם הם אינם מתאבלים וכן הלכה ולשון התשובה קצת מגומגמת.
